מאמרים >>> יבוא מקביל

מתי יבוא יחשב כמיפר ? מה עם היבוא המקביל ?

דיני קנין רוחני - זכויות הקשורות בנושאים שאינם מוחשיים ושהם יציר האינטלקט של האדם, זכויות יוצרים, פטנטים, יצירות אמנות, מדגמים, סימנים רשומים. אחד מתפקידיו של המכס הוא לעצור טובין המיובא ארצה בניגוד לחוק והכוונה גם לטובין שיבואם עוקף הגבלה או איסור כלשהו. הסמכות למכס נתונה מכח פקודת המכס כשמותר וצריך המכס לתפס ואף לחלט, להחרים, להשמיד טובין המיובא בניגוד לחוק.

במחוזותינו נשמע לעיתים המושג "יבוא אפור" , "יבוא מקביל " , " יבוא פרלל" מהו אותו מושג ? מתי מתרחש ? והאם דינו כיבוא מפיר שתפקיד המכס הוא לחלטו ?

כשיצרן מעניק בלעדיות לחברה כלשהי לשווק את מוצריו, יתכן שבמקביל יבואן אחר קונה את אותו מוצר בדרך עקיפה באינטרנט, דרך מדינה שלישית, דרך מפיצים מורשים ממדינות אחרות, "דילרים" ומנסה להפיץ אותו באותו שוק שפלוני קיבל לגביו בלעדיות בהפצה. יבוא שכזה מכונה "יבוא מקביל" צריך להבחין, בין "יבוא מקביל" / "יבוא פרלל" /"יבוא אפור" שמתבצע כחוק, לבין יבוא המפיר זכויות בלעדיות ויבוא מפיר של זיוף מוצרים האסור בתכלית האיסור. במרבית המקרים עד היום הותר היבוא המקביל על-פי החוק, בתי המשפט לא מיהרו לחסום דרכו של היבוא המקביל ולהענות ליבואנים הטוענים לבלעדיות, במטרה לעודד כלכלת שוק חופשי ופתוח ביבוא וליצור תחרות הוגנת שהיתרון בקיומה הוא עבור הצרכן הסופי.

בדרך כלל למותג מיובא יש נציגות של יבואן רשמי, יבואן זה משווק את המוצר, דואג לפרסומו, קובע את מחירו של המוצר, נותן אחריות ומספק שירותי מעבדה אמינים, היבואן הרשמי מהווה נציג הספק, הצרכנים יודעים אל מי לפנות במקרה של קלקול, (היבואן מהווה הכתובת הראשונה גם על פי חוק למוצרים פגומים).

"יבוא מקביל" מנסה לעקוף את הנציגות הרישמית ולפי כך, מתחרה בשוק הקיים ומציע לשוק מוצר זהה אך במחיר נמוך יותר, אחריות, תמיכה ושירותי התיקונים לעיתים יהיו ברמה נחותה יותר מאחר והיבואן לא השקיע משאבים מרובים כמו היבואן הרשמי.

על מנת להנות מהמכירות וכדי לזכות בפלח מהשוק הקיים, ינקוט בטקטיקה של הפחתת מחיר המוצר, אחרי הכל גם הוצאותיו הן פחותות מאחר ולא הוא זה שהשקיע בביסוס המוצר בשוק ובמיתוגו. כך יוצא, שהיבואנים המקבילים לא תמיד מנהלים תחרות הוגנת, מערך היבוא שלהם שונה, שיטות ההפצה שונות והשירות שונה, העלויות שלהם ברך כלל נמוכות יותר ונוצר מצב של פער מחירי עלות בין שני היבואנים ומן הסתם פער במחירי המכירה של המוצר.

במצב שכזה היבואנים הרשמיים נפגעים ומאבדים מכירות לטובת היבואן המזדמן . מכאן שהתחרות בין היבואן הרשמי לבין היבוא המקביל על מכירת המוצר קשה ולא בהכרח הוגנת כלפי היבואן הבלעדי. מאידך, לולא היבוא המקביל המחירים היו גבוהים יותר מאחר ובאין תחרות, היבואנים הרשמיים היו שומרים לעצמם מרווחים גדולים יותר, היבוא מקביל מעורר תחרות ובכך יוצר ביקושים שגם היבואן הרשמי יהנה מתוצאותיהם.

לכן מנקודת הראייה של האינטרס הציבורי והצרכנים הרי שהתחרות זו הינה חיובית. השוק הפתוח גורם גם ליבואן הרשמי לתמחר את המוצר על פי מנגנון התחרות בשוק כדי להיות תחרותי יותר, ברור שכאשר המוצר נמצא בבלעדיות, העדר התחרות יצור פער מחירים גדול יותר והמפסיד הגדול יהיה הלקוח הסופי.
מכאן שנוכחות היבוא המקביל מונעת מונופול ומגדילה את נתח השוק של המוצר כך שמאפשרת טווח מחירים רחב לפלחים שונים בשוק.

עד היום בפסיקה בלטה התופעה של עידוד התחרות והשוק החופשי . ואין לראות את זכות היוצרים כמופרת ע"י מעשיו של אדם, מקום שבעל הזכות הסכים למכירת המוצרים וגם לו לא הסכים מפורשות למכירתם ביבוא מקביל.

חיזוק הטענה ניתן לאחרונה בפסק דין דייסון נ' שלום בבית המשפט המחוזי בחיפה , בנובמבר 2007 כשקבע סגן הנשיא גדעון גינת בפס"ד : השאלה המשפטית שהועלתה היתה האם ניתן למנוע יבוא מקביל (המותר מכוח דיני סימני המסחר ) מכח דיני המדגמים? האם יבואן ביבוא מקביל, רשאי לתרגם את חוברת ההוראות מהשפה המקורית לשפת המקום ללא רשות היצרן? דיני הקניין הרוחני השונים (פטנטים, מדגמים, סימני מסחר, העוולה של גניבת עין), קובעים את המונופולין של בעל הזכות בתחום טריטוריאלי מוגדר. כוחה של הזכות ככוחו של הריבון שמכוחו הוענקה. בצד זכות המונופולין קבוע גם העיקרון של "מיצוי זכויות" (Exhaustion of Rights) המגביל ומסייג את זכותו המונופוליסטית של בעל הזכות לשלוט בשימוש או בשיווק נוסף של מוצר שנמכר על ידיו, או בהסכמתו. לאחר שהתקבל התגמול המגיע מכוח הזכות, לא קיימת זכות מונופוליסטית נוספת; מבחינת דיני סימני המסחר, אם מדובר במוצר מקורי, הרי אין בידי הבעלים של סימן המסחר למנוע מכוח זכותו זו את השיווק כאן, אפילו נעשה זה ללא הסכמתו ובניגוד להסכמים חוזיים שנחתמו בינו לבין סוכן בלעדי. כך גם בחוק זכויות יוצרים ובפקודה, נקבע כי עותק בייבוא מקביל אינו עותק מפר – אין כל הגיון בקביעת עקרונות שונים כאשר מדובר בתחומים קרובים של הקניין הרוחני כמו מדגמים (או כמו פטנטים).

נקודת המוצא בענין צריכה להיות זו שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע לסימני מסחר, כאשר נדחתה ההשקפה שהבעלים של סימן מסחר רשום בישראל יכול למנוע שיווק בישראל של מוצרים אשר נרכשו כדין מאת הבעלים של אותו סימן מסחר במדינה זרה. לשון אחר: אם מדובר במוצר מקורי, הרי אין בידי הבעלים של סימן המסחר למנוע מכוח זכותו זו את השיווק כאן, אפילו נעשה זה ללא הסכמתו ובניגוד להסכמים חוזיים שנחתמו בינו לבין סוכן בלעדי.

ההלכה בעניין זה נקבעה עוד בפס"ד גייגי נ' פזכים (מפי השופט א' ויתקון) ולפיה די בכך שהסחורה אמיתית מבחינת מקורה כדי לשלול מן השימוש בה את יסוד ההפרה.

המידע הניתן בכתבה זו הינו מידע כללי ואינו מהווה חוו"ד משפטית , לקבלת יעוץ מומלץ לפנות לעורך דין.
מידע נוסף בסדנה ייחודית לעוסקים או יזמים בתחום, 10- 8 משתתפים באוירה אישית סביב שולחן מנהלים, הכוללת חמישה מפגשים קבוצתיים ומפגש אישי אחד לכל משתתף. .